הכרעת דין בתיק ת"ד 3018-06-10

הנאשם זכאי מחמת הספק.

לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים בגינה ניזוקו 2 כלי הרכב המעורבים ונחבלה בגופה הנהגת המעורבת.

לטענת התביעה הרשלנות התבטאה באי ציות לתמרור ב-36 המחייב מתן זכות קדימה לרכבים בדרך החוצה.

מקום האירוע- צומת הרחובות ויצמן עם יצחק הנשיא באשדוד.

הנאשם כפר ברשלנות המיוחסת לו בכתב האישום.

מטעם התביעה העידו 2 עדים, הראשון ע"ת 1 הבוחן ז'אק בן זיקרי אשר גבה את אמרת הנאשם ( ת/1) וערך סקיצה של מקום האירוע ( ת/2) והשנייה ע"ת 2 היא הנהגת המעורבת הגב' אליזבט יעקוביאן.

מטעם ההגנה העיד הנאשם ( עה/1) ורומן קוגן ( עה/2) אשר ערך סקיצה לתאר את מבנה הצומת במקום האירוע. הסקיצה הוגשה וסומנה נ/1, כמו כן הוגשה הודעת הנהגת המעורבת שנמסרה במשטרה ( נ/2).

התביעה סבורה, כי יש בסיס ראייתי להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

התביעה מבקשת לדחות את גרסת ההגנה לעניין הטענה,  כי הנהגת המעורבת  החלה לפנות ימינה, ושינתה את דעתה ברגע האחרון. לטענת התביעה המדובר בגרסה כבושה. עוד גורסת התביעה, כי  לא ניתן לסמוך על עדות הנאשם.

ב"כ התביעה סבורה, כי אף אם יקבל ביהמ"ש את טענת הרשלנות התורמת של הנהגת המעורבת אין בכך כדי להסיר מהנאשם את האחריות לקרות התאונה ואת הרשלנות שדבקה בו נוכח שדה הראייה שהיה לו וחובתו ליתן זכות קדימה על פי תמרור.

ההגנה גרסה, כי הנאשם מילא את החובה הקבועה בתמרור שניצב בדרכו וכי התאונה התרחשה בשל רשלנותה של הנהגת המעורבת אשר נסעה ברחוב יצחק הנשיא, ממזרח למערב ובהגיעה לצומת עם רחוב ויצמן אותתה ימינה, החלה בפנייה ימינה אך התחרטה ברגע האחרון והסיטה רכבה במטרה להמשיך ישר מערבה.

נטען על ידי הנאשם, כי כאשר גלש עם רכבו עד כ-מטר מקצה אי התנועה שברחוב ויצמן, במטרה לשפר את שדה הראייה שמאלה, בין היתר בשל קיומם של כלי רכב שחונים בצד הצפוני של רחוב יצחק הנשיא, ועדיין היה בחסות רחוב ויצמן לפני הקו הדמיוני של הצומת,  פגעה בו הנהגת  המעורבת, לאחר ששינתה את כיוון נסיעתה ופגעה בדופן קדמי שמאלי של רכב הנאשם טרם נכנס אל הצומת.

דיון

בתיק דנן קיימת עדות מול עדות ועל מנת להכריע בשאלת האחריות יש לבחון את גרסאות הצדדים בקפידה ולראות אם ניתן למצוא בראיות חיזוק לאחת הגרסאות.

גרסת הנאשם

הנאשם העיד, כי המפגש בין רכבה של המעורבת לבין רכבו היה כמטר וחצי מעבר לקצה שטח ההפרדה (עמ' 27 לפרו' שו' 5 ו-26).

הנאשם טען, כי נהגת הרכב המעורב אותתה ימינה ואף החלה בפנייה ימינה לרחוב ויצמן אך שינתה את כיוון נסיעתה באופן מפתיע. הנאשם טען, כי אופן נהיגתה של הנהגת המעורבת בלבל אותו (עמ' 27 לפרו' שו' 17-18, עמ' 28 לפרו' שו' 4-8).

עוד העיד הנאשם, כי הנהגת המעורבת פגעה בו בהיותו ברחוב ויצמן כמטר מעבר לקצה אי התנועה, לאחר שהתקדם במטרה לשפר שדה ראייה וטרם הספיק לצאת לצומת (עמ' 28 שו' 5-8).

הנאשם הוסיף ומסר בעדותו, כי אחרי האימפקט בין כלי הרכב, כלי רכב אחרים המשיכו לנסוע בצומת ללא הפרעה (עמ' 30 לפרו' שו' 22-23). הנאשם שולל את גרסת התביעה לפיה התאונה התרחשה במרכז הצומת, שכן אם כך היה מצב הדברים, כי אז המכוניות המעורבות היו מהוות הפרעה לתנועה בצומת והיה חשש כי המכוניות האחרות שהמשיכו לנוע במקום היו פוגעות בו ו/או ברכב הנהגת המעורבת (עמ' 32 לפרו' שו' 11-13).